הפלישה לאוקראינה הינה תחילת הסוף של ראש ממשלה רוסיה, ולדימיר פוטין והקריירה העוצמתית שהצליח לסלול.
האנרגיה בשנת 2022 מיוחדת ו"מזוקקת" אור קוסמי למנף ולאפשר קפיצה קוונטית של האנושות לעתיד נאור יותר. זו אינה שנה למלחמות וביטויי כוחנות. פוטין מתעניין פחות בהתחייבויות מהותיות, מאשר במחזה האסרטיביות הרוסית, מול אמריקה.
השאלה אם רוסיה תעשה את כל המהלך שעליו היא מצהירה… מקורבים בקרמלין, כסרגיי קרגנוב יועץ מדיניות החוץ הוותיק, הפחיתו מהסיכוי לפלישה ואחריה כיבוש טריטוריאלי, כלא מוביל לשום מקום. "התפיסה של אוקראינה אינה כלולה בתוכניות הצבאיות שלנו", אמר לאחרונה, "ולו רק מהסיבה שתפיסת מדינה עם תשתית הרוסה ואוכלוסייה זועמת היא התרחיש הגרוע ביותר שאפשר". באופן דומה, מסמך שחיברו מספר מומחים צבאיים אוקראינים מובילים טוען כי "מבצע התקפי רחב היקף בניסיון להחזיק בשטחים כבושים גדולים, היא הרפתקה שאין לה סיכוי לתוצאה חיובית עבור רוסיה".
אחת האפשרויות הנידונות היא פלישה אמפיבית דרך ים אזוב. פעולה כזו לא תהיה קלה לביצוע. הכוחות האוקראינים התכוננו לתרחיש כזה בדיוק מאז 2014 ויוכלו להעמיד התנגדות מספקת לכך שפלישה רוסית תהפוך ליקרה באופן בלתי רגיל, נמדדת בקורבנות הרוסים או בזמן הדרוש לסיום פעולות האיבה. רוסיה תמיד יכולה לשלב פלישה קרקעית עם סיוע אווירי מסיבי, אבל באיזה מחיר בחיי אזרחים? כפי שראש מדינה אירופי לשעבר אמר השבוע, "השאלה הגדולה היא אם זו תהיה גם מלחמה אווירית. אם כן, זו תהיה שחיטה. אם לא, זה לא יהיה קל לרוסיה".
פוטין בהחלט מודע לדינמיקה של דעת הקהל בדמוקרטיות מערביות. חדשות על זוועות חוזרות ונשנות באוקראינה יובילו לאימוץ הסנקציות הכלכליות העונשיות ביותר. ואז ישנה אפשרות של התקוממות אוקראינית, בהכרח בתמיכת המערב. באזורים עירוניים ובמערב המדינה, חיילים רוסים ואפילו שיירות תובלה יהיו נתונים להתקפות בודדות אך קטלניות. חבלה תהיה נשק נוסף של קבוצות מורדים אוקראיניות ואף התנקשויות ממוקדות לא ניתן לשלול, כהבטחה סופית שרוסיה לא תנסה לפלוש ולכבוש שטחים אוקראינים נוספים, כולל הגשר היבשתי המפורסם שמחבר את הדונבאס לקרים או ראשי גשר מבודדים איפשהו. על חוף הים השחור.
מבחינה צבאית יכולים להיות מהלכים פחות שאפתנים ופחות מסוכנים, מאשר פלישה וכיבוש מוחלטים, עשויים להיות מהלכים נועזים יותר מבחינה פוליטית, כפי שהייתה ללא ספק ההתערבות בסוריה ב-2015. אחד המודלים שפוטין עשוי להתפתות אליו הוא שביתת הענישה. באופן מסוים הוא יחקה את הפרקטיקה האמריקאית – כפי שהדגימה בתקיפות האוויריות שהורה ביל קלינטון נגד עיראק, לאחר שסירבה לשתף פעולה עם בדיקות נשק – תוך ביטול המונופול האמריקני הקיים על השימוש בכוח צבאי, מונופול שכבר נפרץ בסוריה. ההיגיון של שביתת ענישה ינבע באופן טבעי מהתגברות המתחים שראינו בשבועות האחרונים. תקריות חדשות עשויות להיות מיוצרות בימים הקרובים, ולאחר מכן פוטין יפנה לרוסיה ולעולם, ויסביר שאין לו ברירה אלא להורות על סדרה של תקיפות אוויריות ופעולות קרקעיות מוגבלות נגד מטרות בתוך אוקראינה, כדרך לחסל איום נגד אינטרסים רוסיים. המטרה שלו תהיה לדרדר את יכולות ההגנה האוקראיניות, לעורר משבר פוליטי בקייב ולאשר תקדים חדש לאוקראינה ומחוצה לה. סמל של כוח אימפריאלי ולא קרב מכוער על טריטוריה.
לאחר תבוסה צבאית משפילה, נשיא אוקראינה זלנסקי עלול אפילו להיות מודח על ידי ממשלה חדשה המתוכננת במוסקבה בקייב, כפי שהציעו גילויים של משרד החוץ הבריטי בסוף השבוע. ועם הגנות אוקראיניות משמעותיות
מה דוחף את פוטין לכיוון הזה…???
פוטין בעצם חווה באופן אישי תהליך רוחני, שהוא עובר בתקופה זו, תהליך שביהדות קוראים לו "תיקון". החוויה הממשית שפוטין חווה היא, "כאלו רובץ עליו הר" – אנרגיה כבדה מאוד שמתפקידה לאלץ אותו "להתבונן פנימה" ולתת חשבון "מאין הוא בא ולאן הולך". מכיוון שפוטין מסרב לעבור את התהליך, שבמהותו בא להוביל אותו להתפתחות רוחנית, הוא מחצין את המאבק באותה אנרגיה כבדה הרובצת עליו ויוצא להילחם ב"תחנות רוח" כיד הדמיון והשררה השורים עליו …
וכבר כתבתי, טוב זה לא יביא לו, אלא את קירוב הסוף…
