חודש אלול – מזל בתולה- האות י'
אלול זה ראשי תיבות של : "אני לדודי ודודי לי" וזה מסמל מערכת יחסים של נתינה וקבלה הדדית. כלומר, אדם אשר נותן מעצמו למען החברה ולמען האחרים ומקבל איזון חוזר המעשיר את עצמו. בנוסף הוא לרדת לשורשם של דברים וגם להתחבר אל הפנימיות ואל הפרטים, כיאה למזל בתולה.
האות הראשונה בשם החודש היא א' כי בחודש זה מתקן האדם את עצמו מהשורש.
אלול בארמית פירושו חיפוש וריגול, ואלול נותן בגימטרייה = בינה.
לפי האר"י הוא מסמל את שבט גד אשר ממנו נולד אליהו הנביא אשר יבשר את התחדשות העולם.
קרקע בלתי מעובדת נקראת קרקע בתולה, ובתולה הוא מזל אדמה.
הסמל של חודש זה הוא האות י' והתכונה המיוחסת לו מבחינה קבלית הינה המעשה.
בירמיהו ל"א נאמר:
"שובי בתולת ישראל שובי", ואכן אומרים בו סליחות ותחנונים, כי בחודש זה התפלל משה בבקשו רחמים על ישראל.
וכן נאמר בו "ומל ה' אלוהיך את לבבך ואת לבב זרעך."
ב-17 בחודש אלול מתו המרגלים.
ביום כ"ה נברא העולם לדעת יונתן בן-עוזיאל ורבי אלעזר הגדול.
זה מפני שאת ראש הנה אנו חוגגים לכבוד בריאת האדם שנברא ביום השישי, ולכן חמישה ימים קודם זה בריאת העולם, היום בו הוכנס האור לבריאה, ונגנז לצדיקים העומדים לבוא.
לכן חמשת הימים שלפני ראש השנה הם עוצמתיים ביותר, במיוחד לגבי מי שנולד בימים אלו.
בחודש אלול משתנה ההנהגה האלוהית ממוחלטת ליחסית ומאור מקיף לאור פנימי
כדי להבין יותר טוב את המוחלט לעומת היחסי עלינו לחזור שוב אל מזל תאומים וסרטן
התורה ניתנה ב-ו' בסיוון שזה מזל תאומים, והנה משה עלה להר סיני ונעדר 40 יום ולילה והוא שב רק בי"ז בתמוז, יום חטא העגל ושבירת הלוחות, ומאוחר יותר האבל על הבקעת חומת העיר בירושלים.
נשאלת השאלה איך יכול להיות שעין שראתה את מעמד הר סיני הכל כך נפלא ונשגב, כבר שכחה זאת תוך 40 יום?
שאלה זו שאלו כל מפרשי התורה כולל בתלמוד.
התשובה לכך קשורה במילים, עולם מוחלט לעומת עולם יחסי.
מציאות בה הכל הינו מוחלט, אינה מתחשבת ואינה סבלנית, ובה הכל אמת מוחלטת או שקר.
ככה זה היה במפגש עם הבורא במעמד הר סיני, בו הייתה קבלה מוחלטת של התורה, במצב של "נעשה ונשמע", ומה שחז"ל דיברו עליו אחר כך בביטוי "כפה עליהם הר כגיגית".
כלומר, אין כאן יותר אני השוקל דברים, אלא יש קבלה מוחלטת.
אין כאן ספקות ושאלות מטרידות, כמו "אולי זה אחרת".
אילו זה היה מצליח להתקיים הרי שהיינו נכנסים לעולם הנצח שהוא בעצם ימות המשיח, כאשר חז"ל אומרים שבימות המשיח לא יהיה יצר הרע, ונצא לחרות מבחינת מלאך המוות!
אנו אפילו סופרים באופן סמלי לקראת זה, 49 יום שזה ספירת העומר שזה בעצם 7 X 7.
זה נחשב כנגד שבעת ימי בראשית, שהם ימים מלאים, שנאמר עליהם שהם גם יום וגם לילה, וזה כנגד שבע הספירות הקבליות התחתונות מחסד ועד מלכות, שאז מגיעים לחג השבועות, ומשם במעקף לספירת העליונה ספירת כתר.
כלומר, במעמד הר סיני התגלה האור המוחלט שאין אחריו כל עוררין, וממש היינו על הסף של עולם הגאולה שהוא העולם המוחלט.
בעולם זה כמובן אין בחירה חופשית!
לעומת זאת בעולם בו כן יש בחירה חופשית, אפשר גם לבחור להתנתק ממידת השלמות, וזה מה שקרה בחטא העגל, שהתרחש בחודש תמוז, שהוא מסומל על ידי מזל סרטן, המזל של אי הודאות וחוסר הביטחון העצמי, המזל של לאן נעלם משה רבנו ולמה הוא עזב אותנו.
במצב זה נוצר כבר חיץ בין בני ישראל לכוח הבורא, כי זה מצב של ספק, ולכן זה מצב של התחלת היווצרות ההיבדלות, התחלת היווצרות האגו, כי כבר יש כאן את "האני" אשר מתחיל להטיל ספק. מצב זה נקרא כבר היחסי, כי כאן אני יחסי אליו, ולא אחד עימו שזה המוחלט.
מעניין שמזל סרטן שהוא חודש תמוז מסומל על ידי האות ח' שאולי היא עוד מחוברת בחלקה העליון, אבל מפורדת בחלקה התחתון.
במצב זה, היחסי הופך להיות תחליף זמני של עולם המוחלט, הממתין לגילויו בבוא העת!
כלומר, י"ז בתמוז הנו התחלת ההיווצרות של המימד היחסי בנשמת האדם.
בי"ז בתמוז פסקה הקרבת קורבן התמיד. כאשר קורבן זה מלשון קרבה, כאשר אנו הקרבנו קורבן והבורא נתן לנו שפע תמידי.
והנה כאן זה התבטל, כי אין בזה עוד צורך. זה הפך לתפילת שחרית וערבית, שכעת במקום שפע הבא מן המוחלט ללא חשבון, יש כעת שפע, או קשר אשר בא רק תוך כדי בקשה או תוך כדי תפילה!!!
אחרי חודש תמוז מגיע חודש אב שהוא מזל אריה
מזל אריה מסמל באישיות האדם, את הולדת כוח הרצון של האגו, ואכן מזל אריה הוא שיר הלל לאגו, אלא שהוא צריך להפוך להיות לרשות הנשמה, כלומר, להתגבר כארי לעבודת הבורא!
תכונת האריה היא השמיעה!!!
הם הרי באו ואמרו שארץ זבת חלב היא, אבל "ארץ אוכלת יושביה היא", כלומר אינה ראויה להתיישבות.
הם משמיעים את שלהם, ואז נשאלת השאלה האם העם ישמע אותם, או שאם הוא יהיה במצב של ידיעה אבסולוטית, והוא ישמע את הנכון והאמיתי, את בת הקול האמיתית.
התכונה המיוחסת לחודש תמוז הינה ראייה, כלומר, ראייה נכונה של המציאות, כאשר המציאות כאן היא במצב יחסי. לעומת זאת בחודש אב, שזה מזל אריה וחודש אב, התכונה הינה השמיעה, שזה כנגד, האם נשמע את הקול הפנימי האמיתי!
אלוהים רוצה להשמיד את העם החוטא ואומר למשה רבנו: "ועתה הניחה לי וייחר אפי בהם ואכלם ואעשה אותך לגוי גדול", שמות ל"ב פסוק י'.
משה מסרב והוא מבקש ומתפלל: "שוב מחרון אפך והנחם על הרעה לעמך".
כלומר, הוא מבקש רחמים על העם, ואז ההנהגה עוברת ממידת הדין שרוצה למצות עם העם את הדין, למידת הרחמים, וכך גם לגבי הלוחות השניים, אשר ניתנו ביום הכיפורים ובצנעה רבה יותר.
הגזירה הינה שהם ישבו 40 שנים במדבר, עד אשר יקום דור חדש, אשר לא חזה בניסים הגדולים של יציאת מצרים ומעמד הר סיני. כלומר, את האמונה הם יקנו לעצמם מתוך התבוננות, ומתוך מה שנקרא האור הפנימי שבתוכם.
כלומר, האור הפנימי הזה הוא אשר יקשר אותם שוב לעולם המוחלט, שלא חרב לחלוטין, אלא הצטמצם לכדי קו דק, המהווה את הגשר!
זה מסומל על ידי יהושע בן נון שלא היה שותף לחטא העגל ולא לחטא המרגלים, ולכן הוא זה שנבחר להכניס את בני ישראל לארץ המובטחת.
כלומר, הסרטן החלש בכוח הרצון, חטא את חטא העגל, ובא האריה ובכוח משיכתו הרבה אל הפאר והחומר תרגם את הידיעה הנבואית על טיב הארץ לראייה סובייקטיבית!
אחריו בא דור אשר כבר לא שייך למוחלט, ודור זה הוא כבר הדור של מזל בתולה, של חודש אלול, הדור החוזר בתשובה, הוא הדור של התפילה והבקשה מתוך תוכו!
לכן התכונה של חודש בתולה זה המעשה, כי הוא העושה את המעשה האמיתי!!!
מעניין שבדיוק בכ"ה באלול השלים עזרא הסופר את בניית חומת ירושלים בבניין בית שני.
לכן אלול הוא גם חודש התשובה והתפילה, כאשר כאן אין עוד שפע הבא מלמעלה כמו שהיה בסיוון, אלא יש הבא מלמטה תוך כדי תפילה ובקשה.
קהילות ספרד אומרים סליחות משך כל חודש אלול. קהילות אשכנז רק מכ"ה יום בריאת העולם.
כלומר, הכוח של מזל בתולה הינו שהיא שלמה כביום היוולדה, מעשה היוצר ללא שינוי!
היא כמו האות י' הקטנה, החסרה פאר, כמו נקודה אמצעית ריקנית!
מצד שני היא יוצרת משיכה מגנטית לאמונה, כאשר "אני לדודי ודודי לי", זה ממש כמו שאם אנו לאלוהים, אז הוא ממש מיד אלינו, כאשר חודש אלול הוא גם נקודת השינוי שבדרך ההנהגה האלוהית.
כלומר במקום שפע הבא מן המוחלט ללא חשבון, יש כעת שפע, או קשר אשר בא רק תוך כדי בקשה או תוך כדי תפילה אשר באה מתוך תוכנו!!!
חודש תשרי
בריאת האדם בראשון לחודש תשרי אינה מקרית. זה היכולת למצוא איזון בין עולם הרוח הסמוי ועולם החומר הגלוי.
כאשר נפתחת התורה במילה בראשית הרי שזה מדבר על בריאה שהיא יש מאין. על מעבר הבריאה מן ההעדר אל הקיים.
החומרי והרוחני היו יחידה אחת ובתחילת הבריאה הם הופרדו. לכן פירשו גם את המילה בראשית כ- ברא+ישת.
מצד שני ראש השנה הוא יום בריאת האדם, היום בו ירדה הנשמה לעולם, וזה היום בו נברא האדם כהשלמה לבריאה של ששת ימי בראשית אבל גם חטא.
ראינו הרי שההנהגה השתנתה מהנהגה אשר מגלה עצמה לאדם בקול תרועה גדולה במעמד הר סיני, להנהגה אשר האדם חייב לממש ולמצוא אותה בתוכו כאור הפנימי.
היום הכי חשוב בחודש תשרי הינו דווקא יום הכיפורים.
ראש השנה, כאמור, הוא יום נטיעת הנשמה בתוך הגוף, כאשר האדם עצמו נברא ביום השישי של הבריאה, בשעת בין השמשות, ממש לפני כניסת השבת, ומיד כאשר נברא כבר חטא. לכן נחשב חג זה למידת הדין, והוא היחיד הנחוג בירח חסר.
אם יעבור כראוי את התיקון, התשובה והתפילה של חודש אלול, הרי שימנע מן החטא, ואז יגיע לכוח של יום הכיפורים. בכל אופן ניתנת לכל אחד מאיתנו הזדמנות נוספת בעשרת הימים שבין ראש השנה ליום כיפור, המכונים עשרת ימי תשובה.
בל נשכח, שמשה רבנו אשר התפלל וביקש מחילה על העם, עלה שוב להר סיני בא' באלול למשך ארבעים יום והוא עתיד לרדת ב-10 בתשרי שזה יום הכיפורים, כשהוא נושא עימו את הלוחות השניים אשר ניתנו במידת הרחמים.
ואז יש את עשרת ימי תשובה ואת יום כיפור.
ראינו שבמזל סרטן השתנתה הנהגת הבורא, מקיום אלוהי נתון לקיום מבוקש על ידי האדם. ואז בתחילת חודש אלול עולה משה להר סיני בפעם השנייה והוא יורד ביום הכיפורים.
ביום זה ניתנה לנו הסליחה והמחילה. לכן יש גם את תפילת 13 המידות אותה אומרים ביום הכיפורים.
לכן אסור לאכול, לשתות, לרחוץ במים וכו', מלבד התפילה שהיא כוח הדיבור, שם אנו מאזנים בין גוף לנשמה.
ראש השנה הוא בריאת הנשמה בתוך גוף, שבמידה מסוימת מהווה לה בית כלא, ולכן אסורים האכילה, השתייה וכו', כדי לשחרר הנשמה מגשמיותה.
לאחר שחרורה, היא שבה ומתאחדת מחדש עם הגוף, ואז חוגגים את סוכות, שם כבר עלינו לגור בסוכה ולקיים מצווה של אכילה, שתייה, לינה וכו' מתוך שמחה, כאשר השכינה המסומלת על ידי הסוכה מסוככת עלינו.
ביום הכיפורים ספירת מלכות וספירת בינה מתחברות יחדיו.
תהליך זה הוא לפי עשרת ימי תשובה, בהם אנו מנסים להיטהר ולתקוף ולהשמיד את תבניות האנרגיה השלילית אשר בתוכנו.
כל יום מצריך להסיר היבט אחר של "השטן".
ספירה אחת בכל יום!
א' בתשרי זה כתר.
ביום השני של ראש השנה זה ספירת חכמה.
ביום השלישי זה ספירת בינה, וכך עד למלכות שזה יום הכיפורים, וכשהגענו למלכות אנו שבים ומחברים אותה עם בינה.
ספירת בינה מהי?
הבריאה מקושרת לבינה. היא הבריאה בתבניות מחשבה.
זה מצב של טרום בריאה באופן מעשי!
לכן אלו ימים בהם ניתן לברוא את כל מהלך השנה כולה!
בינה היא גם השורש של העולם הפיזי!
כלומר, של השורש ממנו התחיל הגוף! לכן לפני יום כיפור מצווה לאכול הרבה!
זאת הסעודה המפסקת. אחר כך מפסיקים לאכול במשך יום כיפור!
אור הבינה המתגלה ביום כיפור מספיק לשנה כולה!
כלומר, העולם הפיזי המבורך הוא מלכות, אשר ביום הכיפורים מתחברת לבינה.
לכן בימים אלה ובמיוחד ביום הכיפורים יש ביכולתנו לשנות את במחשבה את המהלך של כל השנה כולה!
כלומר, עשרת ימי תשובה זה גם לראות את השנה כולה, אבל זה גם לבטל את מה שכבר עשינו!
הקשר בין כיפורים לפורים
זה ממש נשמע אבסורד. וכי איזה קשר יש בין יום שהוא צום ותענית לבין יום שהוא כולו שמחה ומשתה עד אובדן חושים?
אבל משום מה , כיפורים זה כמו – כ-פורים, וכבר חז"ל עמדו על הדמיון ביניהם.
התלמוד והזוהר אומרים שבאחרית הימים יתבטלו כל החגים חוץ מאשר חג הפורים.
למה?
משום שבפורים מתקיימת מצווה מאוד גדולה של ואהבת לרעך כמוך, דרך משלוח מנות וצדקה.
ביום כיפורים זה עבור בקשת סליחה מכל אלה שחטאנו כלפיהם בחטא שבין אדם לחברו.
כלומר, שני החגים האלה עוסקים באדם, וכל אחד מפן אחר.
כלומר, חייבים למחול ואסור לשנוא אף אדם!
נשאלת השאלה, מדוע אם כן, לא נגאלנו כבר בפורים?
הרי נתלה בו המן הרשע, שהוא ראש השטנים והרשע?
ישנה אמונה שלא כל הנשמות אשר השתתפו בחטא העגל נכחו בפורים ותקנו את חטאן!
הרי אנו ב-2000 שנות עידן הדגים ולמה זה לא תוקן?
הרי דגים זה פורים!
התשובה היא שאומנם השטן והרוע מתו ועברו מן העולם, אבל לא אותו רע שבא מן האדם עצמו, בגלל שיש לו יכולת בחירה חופשית, הוא עלול לפגום בעצמו.
כלומר, יש לנו כאן את יום הכיפורים שהוא כ-פורים, כלומר התחברות לאותה בינה קוסמית לפי ואהבת לרעך כמוך, ואז כאילו ניתן לחסוך את החודשים הבאים!!!
כלומר, לקפוץ ישר ממזל מאזניים, אל מזל דגים, ואחר כך להתחיל עם הטלה שהוא ראש וראשון לחודשים, ולעבור לאייר מזל שור, שהוא חודש מאוד מצופר עם קניינים חומריים, שהוא גם חודש של רפואה, ולהגיע למעמד הר סיני שהוא חודש סיוון.
אבל אז בא תמוז ואב שהם חודשי הנפילה של חטא העגל והמרגלים כפי שפורט לעיל!
לסיכום
ראש השנה הוא בריאת הנשמה בתוך גוף פיזי שזה עולם מוגבל. יום הכיפורים הוא ההפוך לכך. הוא יום תענית הגוף והתעלות הנשמה.
ההשלמה נוצרת בחג הסוכות, חג שיש בו גם עליה רוחנית אך בו גם עלינו לגור בסוכה לצורך אכילה, שתייה ולינה מתוך שמחה.
התכונה המיוחסת לחודש תשרי הינה הזיווג, שזה התחברות הנשמה חזרה עם בוראה לאחר שתיקנה את עצמה מחיי הגוף, האגו, הספק, הפחד וכו'.
מכאן ניתן לעשות מעקף ולדלג על החודשים הבאים ולהגיע ישר לחודש אדר בו מרבים בשמחה.
נשמות שיבחרו בכל זאת להיוולד בחודשים של חשוון, כסלו, טבת ושבט (מזלות עקרב ועד דלי), הרי שהם לקחו על עצמם לא רק את התיקון האישי שלהם, אלא את התיקון של העולם כולו.
