הפריסה מבוצעת באבנים בהן חקוקות אותיות הא-ב ובאמצעותן פענוח מסרים וכלים לייעוץ והכוונה. הקבלה האקסטטית הקנתה ללשון הקודש מעמד מאגי מיסטי, שכן מרכיב מרכזי בטכניקה המביאה לידי האקסטזה והנבואה הוא שימוש בצרופי האותיות. "יצירת הגולם" תיתכן רק מתוך שימוש בצירופי אותיות בפרקטיקה ייחודית.
עם מינויו של יאשיהו למלך יהודה, פותח המלך במבצע "בדק הבית" – תחזוקת בית המקדש. במהלך התכונה האינטנסיבית של ביצוע העבודות, מוצא חלקיהו הכהן הגדול, את "ספר התורה ספר הברית", שנגנז בימי מנשה ואמון אבותיו של המלך. "שפן" סופר המלך קורא בספר התורה טקסט מקראי, במקום אותו פתח באקראיות, שהיווה מסר ובעטיו יאשיהו המלך קורע את בגדיו. אגב כך, יאשיהו רותם מיד את נבואת הזעם שהוקראה ע"י סופר המלך, לעשייה בונה, זו המתוארת בהרחבה בספר מלכים ב' כב'.
"ויאמר חלקיהו הכהן הגדול על שפן הסופר, ספר התורה מצאתי בבית ה', ויתן חלקיהו את הספר אל שפן ויקראהו ….ויהי כשמוע המלך את דברי ספר התורה ויקרע בגדיו… ויצו המלך… לכו דרשו את ה' בעדי ובעד העם ובעד כל יהודה, על דברי הספר הנמצא הזה. כי גדולה חמת ה' אשר היא ניצתה בנו…" (מלכים ב' כב' 8-14).
התלמוד שופע אירועים וסיפורים במקומות רבים, אודות תופעה זו של קבלת מסר, באמצעות בדיקה אקראית בספר, או פסיקת פסוק אקראית של תינוקות, ממה שלמדו בבית המדרש.
בתלמוד מסכת חולין צ"ה מובא:
"שמואל בדיק (בודק) בסיפרא"
(שמואל היה מקבל מסרים יומיים באמצעות פתיחה אקראית בספר).
"ר' יוחנן בדיק (בודק) בינוקא"
(רש"י מפרש במקום: שהיה שואל לתינוקות בית המדרש פסוקים שלמדו באותו יום).
התלמוד שם מספר בהרחבה:
כי כאשר ר' יוחנן רצה לרדת לבבל, לבקר את ר' שמואל, שאל לינוקא פסוק לי פסוקך וזה אמר לו: "שמואל מת" (שמואל א' כח').
אותו תינוק למד באותו יום בבית המדרש את הודעת הבשורה על מותו של שמואל הנביא, מה שהניא את ר' יוחנן בסופו של דבר מלרדת לבבל.
התלמוד מסכת חגיגה טו מספר: על "מסע" מפרך של ר' מאיר בעל הנס המשתרך אחרי רבו אלישע בן אבויה שיצא לתרבות אחרת, כדי לשכנעו לשוב מדרכו.
עיקרו של המעשה:
ר' מאיר, שלא מרפה מרבו, מגיע כבר לתחום שבת, שאסור לחצותו, ור' אלישע מתרה בתלמידו ואומר לו: "מאיר, חזור לאחוריך, שכבר שיערתי בעקבי סוסי, עד כאן תחום שבת. אמר לו (ר' מאיר לאלישע): אף אתה חזור בך. אמר לו (ר' אלישע לר' מאיר): "והלא כבר אמרתי לך שכבר שמעתי מאחרי הפרגוד, "שובו בנים שובבים חוץ מאחר" (אלישע מכונה "אחר"). תפס אותו ר' מאיר והכניסו לבית מדרש, ואמר לילד שלמד שם תורה: פסוק ל' פסוקך! אמר לו (הילד): "אין שלום, אמר ה' לרשעים". וכך התלמוד מספר שהכניסו לשלושה עשר בתי מדרשות וכל הילדים פסקו לו באופן דומה (באקראי!) הסיפור המרתק הזה במלואו, מובא גם במסכת חולין קמ' ב'.
המדרש על מגילת אסתר: מספר גם על מרדכי היהודי שיוצא מבית המלך אחשוורוש, על רקע גזרתו של המן, ופוגש בתינוק שיצא מבית המדרש. לבקשתו של מרדכי, פוסק לו הלה פסוקו: "אל תירא מפחד פתאום", תינוק שני שפוגש מרדכי, פוסק לו: "עוצו עצה ותופר, דברו דבר ולא יקום, כי עמנו אל", מה שלדידו של מרדכי, מסר זה מבהיר את הישועה לעם ישראל והיחלצותו מפורענותו של המן.
על הפסוק המובא בישעיהו (ז' 10-11):
"ויוסף ה' דבר אל אחז לאמר, שאל לך אות מעים ה' אלוהיך, העמק שאלה…"
מבאר ספר הזוהר ויקרא א': "ר' אלעזר פתח… דורות ראשונים, היו יודעים ומסתכלים בחכמה עליונה, ויודעים לצרף אותיות שניתנו למשה בסיני, ואפילו הרשעים, כגון אחז, היו יודעים באותיות… להנהיג פעולות בעולם הזה. "שאל לך אות", אות ממש, כי כולם היו נושאים ונותנים בסוד האותיות".
עוד מובא אודות עוצמתן של האותיות, שבאמצעות צירופן באופן אקראי ניתן לפענח מסרים לכל שואל:
"כה אמר ה' מלך ישראל … ומי כמוני יקרא, ואותיות אשר תבאנה, יגידו למו" (ישעיהו מד' 17).
"כה אמר ה' קדוש ישראל ויוצרו האותיות שאלוני, על בני ועל פועל ידי תצווני" (ישעיהו מה' 11).
ר' יוסף חיים, המכונה "בין איש חי" מגדולי המקובלים בדורות האחרונים תיקן בספרו "לשון חכמים" תפילה ובקשה, שבמהותה קריאת אותיות הא-ב. כשבכוח קריאה זו, בקשה, המובאת להלן, ותוכנה מדבר בעד עצמו:
לשם יחוד קודשא בריך הוא… הריני מוכן לאמר ולהזכיר בפי, כב' אותיות התורה… ויהיה רצון מלפניך שתצרף ברחמיך הרבים, את אותיות אלה לתיבות כרצונך לטובה, ולתיקון הצריך לגופי נפשי ורוחי ונשמתי. ועשה עימי, כל אות ואות לטובה ולברכה, לששון ולשמחה, לחיים טובים ולשלום".
אנו פורסים באקראי את האבנים, בהן חקוקות אותיות הא-ב, בפרקטיקה ייחודית, ובטקס המלווה בקריאת פסוקים בעלי תדרים אנרגטיים. אנו מקבלים תשובות, מענה וכלים, ללבטים והתחבטויות, וכמו שציינתי בפתח הדברים לעיל: האותיות רוחשות!
